יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

הסכמה נעימה

אני מסכימה
למקם באהבה אל מול עיני
את הרצוי והמתוק והנהדר והמרגש
זה כלל לא משנה מה רוחש מסביבי או מה היה
הסכמה נעימה.

יום שישי, 12 בספטמבר 2008

באיזו דרך לבחור?

"Alice came to the fork in the road.“Which road do I take?” she asked.“Where do you want to go?” responded the Cheshire cat.“I don’t know,” Alice answered.“Then,” said the cat, “it doesn’t matter." — Lewis Carroll, Alice in Wonderland
אם אנחנו לא באמת יודעים לאן אנחנו מנסים להגיע, אז באמת מה זה משנה באיזו דרך נבחר?
האם ההבנה המאירה הזאת נמצאת עמוק בתוכך כעת?
אם היא הייתה שם לעומק, באיזה אופן זה היה משפיע על הפנים והחוץ של חייך?
האם הכיוון/היעד שלך ברורים לך עכשיו?

יום חמישי, 11 בספטמבר 2008

הרים וזן

"הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה. האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פיסגתו. עליהן מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, בלא הפיסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן. הפיסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה. דרך ארוכה לפנינו... אין מה למהר... פשוט צעד אחר צעד."

מתוך "זן ואמנות אחזקת האופנוע" מאת רוברט פירסיג

האם אנחנו מודעים לטבענו האמיתי וקשובים לו?
האם צעדינו הם מטרה בפני עצמם?
האם אנו זוכרים כל זאת בדרך?

יום שבת, 23 באוגוסט 2008

At Last ~ לעומת ~ כשתבוא אהבה

הנה יצירה המציגה מציאות רצויה, עמוקה, מרגשת, בצורה ובמהות מקסימה ומזמינה התהוות. לא משנה אם היא כבר התרחשה, או שעדיין לא.

מביאה את זה לכאן כהשראה מתוקה להתייחסות שלפני המימוש, כאילו זה כבר קרה, התממש, הוגש על מגש ונטעם:





ודוגמא למה שלא ממש כדאי:
שיר נוגע וקסום ומעורר התרגשות, אבל שמתאר את הדברים ב"כש..." "אז..."
אנחנו מעדיפים שלא לעשות את זה, וכך להמשיך להשאיר את זה בעתיד, שנע בכל רגע קדימה, הרחק מאיתנו:

ריצה למרחקים ארוכים

אז יום אחד מקבלים החלטה כלשהי.
משהו שאנחנו רוצים להגשים.
כן, כך זה יהיה. כך אנחנו רוצים שזה יהיה.

ואז, עוברים הימים.
אולי עשינו כמה דברים בכיוון.
אולי אפילו התקדמנו יפה לעברו.

אבל דברים חדשים ואחרים מופיעים.
מושכים את תשומת הלב.
מעניינים, מרגשים, רצויים אף הם.

וכך, בכלל מבלי שים-לב.
הרצון ההוא נזנח, נשכח, נגנז.
אולי אפילו עם שים-לב.

הדרך אל דברים שונים.
לוקחת זמן כזה ואחר, מיוחד.
לעיתים זמן ארוך מאד.

יש מקום להתעדכן בתשוקותינו.
בהחלט לאפשר לרצון להתדייק.
לתת להשתנוּת להתרחש גם כאן.

אבל הדרך לעברן.
לא תמיד, אבל מידי פעם.
לוקחת את הזמן.

ויש מיומנות כזאת חביבה.
של ריצה למרחקים ארוכים.
שנדרשת כאן ללמידה.

מעניקה את היופי שבלהסתכל.
על פרויקט שנבנה וצמח.
לאורך מאות שנים.

+

הפתיחוּת לתקשר ביני לביני.
את הרצון העמוק שנשאר.
גם לאור השינוי הבלתי-פוסק.

מה שיהיה חשוב גם מחר.
לא משנה מה אהיה.
יישאר.

יום חמישי, 21 באוגוסט 2008

ים של הזדמנויות

כן כן.
הזדמנויות נפתחות ומתגלות כל הזמן.
ללמידה, לשינוי, ליצירה ולהגשמה.

הן כאן, רוחשות מסביבנו, בתוכנו, תמיד.
כמו פרפרים עדינים הפועמים בכנפיהם, חיים לזמן קצר, חולף.

הזדמנויות מתחילות ומסתיימות.
ומגיעות אחרות חדשות. שונות. דומות. אחרות.

לתפוס אותן. לשים לב. לשתות את צוּפן.

לראות שעכשיו זה זמן להתבונן על הכאב הזה ולא לשקוע בו.
לראות שעכשיו האדם הזה מראה לי את החוסר קבלה שלי.
לזכור שמה שאני מנסה לעשות זה ללמוד את זה.
להבחין בכך שכשנכנסתי לחנות הזאת שכחתי את עצמי.
לקלוט שמה שאני עושה עכשיו זה משקרת לעצמי בעדינות.
להרגיש את האדם שמולי כל פעם מחדש.
להרגיש את הגוף שלי בכל פעם מחדש. חי.

למצוא אותן עכשיו, כי הן כאן, תמיד.
מתחילות ונגמרות. חד-פעמיות.
הן לא מחכות שנתעורר.
הן מגיעות וחולפות.
כמו רוח שחולפת, נוגעת לא נוגעת.

יום שלישי, 12 באוגוסט 2008

נחמד לגלות # 2

שכשאדם פתוח ומאיר את דרכו באהבה ועם מטרות בהירות ונעימות לו, אז כל דבר שמתרחש סביב, כולל כל מה שקורה בכל רגע, בין אם הוא תופס אותו כהצלחה או לא, תומך בו לחלוטין בדרכו.


וד"א, גם כשאדם מעורער, מבולבל, מפוזר וזועף, ואין לו מושג מה הוא רוצה והוא בטח לא מעז לבקש, כי גם אז, כל מה שמתרחש סביבו, תומך בו לחלוטין בדרכו. רק שדרכו מובילה אל שומקום נבחר ומבקשת לשלב דברים שאולי לא רצויים לו כלל.

אז, התמיכה היא מסביב ולמעשה גם בפנים, מכל כיוון ובכל היבט.
מה שנשאר זה אולי גם להבחין בכך, ליהנות. לעיתים נראה שניתן רק בדיעבד...


ו...אפשרות מדליקה בנוגע לתמיכה, במובן ספציפי אחד:
אפשר לבקש ולקבל תמיכה ממש נהדרת מאנשים שכבר הצליחו בדרך שבוחרים. הם נוטים ליהנות מהאפשרות לעזור לאנשים שנמצאים עדיין בדרך. חישבו על עצמכם אחרי הגשמה רצויה, האם לא הייתם רוצים לאפשר הלאה את המימוש? נסו ותגלו.

יום ראשון, 10 באוגוסט 2008

רגע שקט

יש בדממה איכות מיוחדת המאפשרת לחדש לצמוח מתוכה.
לדברים להיוולד מתוך האין, מתוך הרגע המפסיק להמשיך, רגע פתוח ולא עושה.

להיכנס לתוכה, אם זה מתוך מצב גופני שהולך ומדומם מנועים, מתוך הרפיה וכניעה לאי-עשיה שכזו ואם זה בתוך התמקדות בשקט שקיים כבר כאן כבר והעצמה שלו ועוד מיקוד והעצמה ושקיעה אל תוך שקט שכזה ואם זה בנשימה שנמשכת מעט יותר ומודעת עוד. ובכל דרך אחרת של גישה לדממה הזו. כאן עכשיו בנוכחות שחווה יופי.

האם את מנסה עכשיו להיות שקטה יותר, להיות רועשת פחות?
בואי ונסי, יקרה. הרי לחשוב על הדברים לא הוסיף בך שלווה. נסי, ולו לרגע, למצוא את השקט שלך, בך.

בכל דרך אליו, השקט מאפשר חיבור ליצירתיות, להתחדשות ולפתיחה של מקומות שהם מעבר לדעת ולידיעה.

הכל הופך זהב

כשמה שמסתכלים עליו נשטף באור של נוכחות, אמון וכוונה, אז הכל הופך זהב.

אפשר לנסות ולהתבונן על דבר כלשהו, פנימי או חיצוני, מוחשי או מופשט, ולהתחיל עם מיקום-קצה של הסתכלות שלילית וביקורתית, ולהרגיש את ההשפעה של ההסתכלות הזאת.
ואז - להסתכל על אותו הדבר ממש, הפעם עם חיבה ותחושת התלהבות, אולי אפילו אהבה...

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

ו...כן, זה אכן דורש הכרות עם איך הבפנוכו שלנו עובד ויכולת בסיסית של גמישות פנימית.
אפשר להתחיל להתאמן כבר עכשיו על עבודה עם האקלים הפנימי.
אפשר לנסות ברגע זה ממש להרגיש קצת יותר הנאה מלפני רגע, כדוגמא.
ניסיתם? אוקיי. מעניין מה התרחש בעקבות הניסיון. ספרו גם לי.

מחוגי השעון

ניסיתם פעם להתבונן על מחוגי הדקות או השעות בשעון ולעקוב אחרי התנועה שלהם?

סבירות גבוהה, שגם אם תתמקדו בכל כוחכם ובריכוז-על, לא תבחינו בדבר והמחוג ייראה עומד על כנו בעקשנות, אבל אם תסתכלו כמה דקות אחר-כך, הפלא ופלא! זה זז. וכמה שעות אחר-כך בכלל...

כך גם בתנועות בחיים של שינוי והגשמה.

התהליכים מתרחשים לרוב כתנועה בלתי מורגשת כשנמצאים ממש בתוכה.
אם תנסו לעקוב ממש בכל רגע על מצב ההתקדמות שלכם, והאם דברים משתנים והאם כבר הגעתם, סיכוי גדול שתחוו בעיקר תסכול ובהמשך גם יאוש.

אבל אפשר להבחין בה כהתממשות ברגעים לאורך הדרך.

יש ערך גדול בלאפשר לדברים לקרות.
יש ערך רב באורך הרוח המניחה.
ובהתמדה ללא תלות בתוצאות הנראות לעין.