הסכמה נעימה

אני מסכימה
למקם באהבה אל מול עיני
את הרצוי והמתוק והנהדר והמרגש
זה כלל לא משנה מה רוחש מסביבי או מה היה

הסכמה נעימה.

באיזו דרך לבחור?

"Alice came to the fork in the road.“Which road do I take?” she asked.“Where do you want to go?” responded the Cheshire cat.“I don’t know,” Alice answered.“Then,” said the cat, “it doesn’t matter." — Lewis Carroll, Alice in Wonderland

אם אנחנו לא באמת יודעים לאן אנחנו מנסים להגיע, אז באמת מה זה משנה באיזו דרך נבחר?

האם ההבנה המאירה הזאת נמצאת עמוק בתוכך כעת?

אם היא הייתה שם לעומק, באיזה אופן זה היה משפיע על הפנים והחוץ של חייך?

האם הכיוון/היעד שלך ברורים לך עכשיו?

הרים וזן

"הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה. האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פיסגתו. עליהן מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, בלא הפיסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן. הפיסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה. דרך ארוכה לפנינו... אין מה למהר... פשוט צעד אחר צעד."

מתוך "זן ואמנות אחזקת האופנוע" מאת רוברט פירסיג

האם אנחנו מודעים לטבענו האמיתי וקשובים לו?

האם צעדינו הם מטרה בפני עצמם?

האם אנו זוכרים כל זאת בדרך?