מה אני באמת רוצה?

שאלה טובה (אפילו מעולה, כנראה שאולי קריטית) ששווה לבדוק שוב ושוב.
איך לבחור מה להגשים? יש הרי אינספור דברים שאפשר. כמות בלתי נתפסת ממש של אפשרויות.

המזל הוא (כנראה שלא באמת קשור למזל אלא יותר אל טבע הדברים) שבאופן טבעי יש בכל אחד מאיתנו העדפות שהולכות ומתעדכנות ככל שאנחנו חיים יותר וחווים יותר. בפשטות, כל אחד רוצה דברים קצת/הרבה אחרים וזה טבעי שזה כך.
והשאלה הזו בעצמה (מה אני באמת רוצה?) מביאה אותנו קרוב קרוב אל הידיעה של מה שאנחנו באמת רוצים. המידע קיים שם, נשאר רק לחשוף אותו. בעצם מספיק להתעניין בעדינות והתשובה נמצאת. ודרך אגב, הרבה פעמים היא לא בדיוק עולה כמילים. שימו לב גם אל תחושות ותמונות וחוויות שלא באמת אפשר לתחום בסימנים המוסכמים הקרויים "מילים".

נסתכל רגע על ארבעת חלקי השאלה ביתר עניין:

1. מה
במילים אחרות מה המהות של מה שאני רוצה. פשוט מה המהות. לא מה נדמה לי ייתן לי את זה, את המה. לא ה"איך" בדיוק זה יקרה. אלא מה זה בכלל.

2. אני
במילים אחרות העדפותיי האישיות ולא כאלה שנראות טוב, שרכשתי בהשאלה מהסביבה, שנחשבות שוות. אלא שלי אני. אם אני משאירה את כל הריצוי בצד לרגע ומתמקדת בי.

3. באמת
במילים אחרות מתחת ומעבר לכל השקרים, האשליות, הזיופים, הפחדים, הקנאות, ההשוואות. מה באמת. מה האמת. לא מה שנראה טוב. מה שאמיתי לי בתוכי ומהדהד חזק ונכון.

4. רוצה
במילים אחרות משתוקק, כמה, ראוי, בא לי, נכון לי, טוב לי, אוהב, שומע קליק בלב, מוכן לקבל ובגדול. יש מחשבה ויש רצון. יש חיבור אל הדהוד עמוקה בתוכי.

אז,
בין אם מדובר על נושא קטנטן ופעוט או על נושא עצום ומשמעותי לי, השאלה הזו מחזירה אותי שוב ושוב אל המהות של התשוקות העמוקות ביותר שלי, ובהן כדאי לי להתמקד ואותן כדאי לי לזכור ולשאוף להגשים. הכוחות הפועלים במקרה הזה עצומים פי מונים מאשר כשאני מנסה ליצור דבר מה "בערך" בכל בחינה שהיא, ובטח כשאני מנסה להגשים רצון שאינו באמת מדויק לי.

מוזמנים להעלות תשובות שעלו בכם לשאלה הזו, גם כאן.

זה נחמד לגלות # 1

שיש המון דברים שבא לי שיווצרו בעולם, אבל שממש לא את כולם בא לי אישית ליצור.
ולאנשים אחרים, זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שמתאים לחלומותיהם העמוקים.

כדאי לשים לב להבדל הזה ולהשאיר דברים שלא מדויקים לי, לאנשים אחרים, שעבורם זה כן מדויק להקים נגיד בית קפה אורגני בתל-אביב, מה שבבירור לא יעשה לי נעים בגדול.

ושאם אני מאד רוצה שיהיה לפטופ בצבע מסוים, עם תכונות מסוימות, אז אני לא צריכה להמציא אותו. אנשים אחרים כבר רוצים מאד ליצור כזה וזה בדיוק מה שמדליק אותם לעשות. והם גם טובים בזה.

כך העולם בנוי, אנשים מוכשרים ומשתוקקים ומעדיפים ליצור דברים שונים. זה נהדר, המגוון הזה. אדרבה.

זה די נהדר לגלות, שרוב הדברים שאני רוצה קיימים כבר בעולם, ושמה שיש לי להתמקד בו הוא בלהיפגש.

ושמה שאני רוצה ליצור באמת זו היצירה הייחודית שלי, שתהיה נחוצה ומופלאה עבור אחרים שמחכים דווקא לה.

טיפול בצרימות

אני רוצה להגיע בצורה החלקה ביותר אל המציאות המוגשמת.
אניח כאן שטענה זו נכונה גם עבורכם.

בנוסף לכך ומעבר לכך ואולי אף חשוב מכך, במידה ויש בי אפילו חלקיקים של התנגדות לאפילו חלקיקים במציאות הרצויה, כי אז במקביל לכוחות המקרבים אותי אל תשוקתי, יפעלו בי גם כוחות המנסים למנוע את התגשמותה.
לשם כך, אני רוצה לזהות ולחשוף אותה ולנטרל אותם באהבה.

דרך אחת לעשות זאת היא לדמיין את המציאות הרצויה כפי שהיא באמת, באופן המלא והעשיר ביותר שתוכלו, כמובן בצורה חיה ודינמית ודרך סיטואציות חיות עם תנועה, ולא רק בתמונות סטילס.

אחרי שהצלחתם ליצור את זה באופן חי ונעים, הריצו את הסרט קדימה ודמיינו את זה נמשך כך שבוע, חודש, כמה חודשים, שנה, כמה שנים.
בכל התקדמות כזאת, אתרו בדרככם בכל פעם את הצרימות שעולות, אם עולות.
צרימה יכולה להיות זיהוי של חלק מתוך המציאות המדומיינת שמרגיש לא נכון לגמרי, לא רצוי לגמרי, שמעורר התנגדות כלשהי או תחושת חוסר התאמה בינו לבין רצונות נוספים שלי.

לכשאיתרתם צרימה שכזאת, שנו את הדמיון בעדינות, כך שבמקום הצרימה תופיע תחושה נעימה, מספיק שינויים קטנים.
זהו את מה שצורם ומצאו פתרונות לכך, בין אם פנימיים או חיצוניים.

תהליך האיתור הזה עוזר לזהות ולנקות חלק מהגורמים הפנימיים שעלולים לעכב את המערכת מלהגשים את המציאות הרצויה ובכך מאפשר למערכת להתקדם בצורה חלקה אל עבר המציאות הזאת.

כמה נעים.

על חלומות בהקיץ

מעניין איך שכשאנחנו ילדים, אז מנסים לגרום לנו להפסיק לחלום בהקיץ.
אומרים שאלה פנטזיות ושצריך להיות מחובר למציאות. אחרת זה לא נכון להיות.
אומרים שצריך להיות מרוכזים במה שעושים, אפילו שמה שעושים בדרך כלל זה דברים משעממים לגמרי ושאף ילד שפוי בדעתו לא היה רוצה להתרכז בהם.
אומרים שזה מבזבז את הזמן וזה לא טוב לבזבז את הזמן. יש דברים יותר טובים לעשות איתו. (באמת?)
אומרים שכדי להשיג באמת דברים, צריך לקחת בחשבון מה שאפשר ומה שאי אפשר. אחרת נתקעים בקירות.
אומרים שצריך להיזהר לא לרצות יותר מדי, אחרת מתאכזבים.
אז די כבר לחלום, ילד, תתעורר. תתעורר ותחזור לכאן, למציאות.

ושעדיף לעשות את מה שאומרים, ולהיות ילדים טובים, ולעשות שיעורים ולענות יפה למורה ולשבת יפה בכסא ולתפקד כמו רובוט חמוד וממושמע. כך עדיף. כך תהפוך למבוגר מתפקד ואחראי ויש סיכוי שיצא ממך משהו בעולם הזה.


רק אחרי המון שנים אתה מגלה אולי בעצמך, או שדרך אנשים נדיבים שחולקים את ממצאיהם, שבעצם חלומות בהקיץ הם אחת המתנות יקרות הערך שאנחנו מקבלים ושכדאי מאד לא רק להשתמש בה, אלא לפתח אותה ושהיא מפתח חשוב מאד ביכולת היצירה המודעת של אדם.

דרך הרהורים נעימים במציאויות רצויות אנחנו מקרבים אותן אלינו בקלות ובשמחה, ואף משכללים אותן as we go.
יכולת היצירה הטבעית שלנו באה לידי ביטוי באופן זוהר ומבריק בדמיונות והשגיונות והפנטזיות והרהורי הלב שלנו.

וכן, הלב לוקח חלק חשוב באמנות החלום הזאת, כשהוא מנווט את הדמיונות שלנו אל עבר תשוקותינו האמיתיות ומציג אותן בפנימו לראווה. וככל שאנחנו פתוחים יותר לראות ולפנטז, זה הולך ומתבהר. וככל שהמציאות מפגישה אותנו עם עוד דברים, זה הולך ומתדייק אל תוך תצוגת תכלית ברורה וחשובה.

לא במקרה קיבלנו כזאת מערכת הדמיה משוכללת.
מערכת שמאפשרת להדמות כל מציאות רצויה, עד לרמה מהממת ממש של חוויה ושל טעימה ממשית.
זו ההזדמנות שלנו לממש את הדבר לפני מימושו ולבחון אותו ולדייק אותו עוד ועוד ולהתנסות בו לפני שהוא נוצר בממשות שלנו.
ומערכת ההדמיה הזאת, שקיימת בתוך כל אחד מאיתנו באופן טבעי, מתאמנת ומשכללת את עצמה דרך חלומות בהקיץ. זה מדויק ומשוכלל עד לרמות המיני-חוויה. וככל השיכולת הזאת מפותחת באדם ביחד עם עוד כמה דברים, יכולת המימוש שלו במציאות גדלה ומתעצמת.

אז...
dream on!
אפשרו לעצמך לחלום, ואז לחלום עוד יותר רחוק.
ריקחו משאלות ומתנות שמחכות להיקטף על ידיכם ואל תאמרו שאי אפשר.
כי מה שאתם חולמים היום הופך להיות המציאות שלכם מחר.


מגשימנית מקיצה מחלום, בוקר טוב

למה דווקא הגשמה

או מה כל-כך חשוב בלכתוב על הגשמה ולפתוח בלוג על הגשמה.
מה כל הטררם הזה, מילים מתגלשות על המסך ופנימה.

הרי אנחנו ממילא מגשימים דברים כל הזמן. לא?

אז לא בדיוק.
כלומר, כן מגשימים.
אבל לרוב (בעדינות, כי זה די תמיד) לא מתוך בחירה מודעת.
בעצם אין בחירה בכלל.
יותר נכון יהיה לומר שדברים פשוט מתגשמים להם.
השימוש בפועל פסיבי מתאים כאן יותר.

מתרחשים להם דברים ואת חלקם אנחנו מחבבים יותר ורוצים שיישאר וחלקם נדמים כסיוט.
אבל הם פשוט קורים להם. קורים ומתגשמים וקורמים עור וגידים והופכים ממש.
הרבה פעמים לנגד עיננו המשתאות. כיצד קורה הדבר בחיי, ולמה דווקא לי?


האמנות של הגשמה מודעת היא אמנות מלאת הוד ופליאה.
היא יוצרת חיבור בין יכולות טבעיות שונות וביחד הופכת רוח לחומר.
התהליך הוא קסם שכיף להתבונן עליו בהיווצרו, והיוצר משתפר בו עם כל הגשמה נוספת.

בלימודי "אמנות היכולת האנושית" שלי אני לומדת גם הגשמה (בעוד חודש 5 שנים).
אני לומדת את זה במובן המעשי של היכולת הזו.
לא כמו שנלמדת תיאוריה חמודה המהווה נושא חביב לשיחה.
הלימודים שלי מתחילתם ועד סופם הינם לימודים מעשיים.
ארחיב עליהם כאן בודאי בהמשך.

ואותי הגשמה מרתקת.
אולי מהמרתקים שבתחומי הלמידה.
אני חוגגת כל שכלול של יכולת שלי בו.
זו תשוקה שלי.

מגשימנית חותמת בבוקר-טוב, מלא במשאלות וברצונות העומדים להתגשם.

טוב, ממה מתחילים?

והאם זה משנה בכלל, ממה מתחילים.
העיקר שעושים, לא?
אז כן, וכשמדובר על הגשמה של דברים, כדאי לעשות מסתבר.

אבל!
איך יודעים מה לעשות, במה להתמקד, ממה להתחיל, באיזה כיוון הכי כדאי לנוע? יש כל כך הרבה אפשרויות.

ובכן,
כאן טמון גרעין מתוק של הבנה, שיכול לפרק כל חלום ולחילופין להרכיב אותו מחדש בצורה של מימוש.

הצעד הקרוב ביותר בדרך כלל ברור מאד ומתבקש.
אחרי שעושים אותו, מופיע מחייך ומתבהר הצעד הבא, וכך הלאה.
מתוך כל מיקום חדש, מתבהרת עוד נגיסה מן ההמשך.
והדרך הרי דינמית ואפשרויות חדשות מתהוות גם מתוך הצעדים שנלקחים.
זה לא שבאמת היה אפשר לדעת מראש את כל הדלתות שנפתחות.

מתוך איתור פשוט של הצעד הקרוב ביותר והנגיש ביותר, ולקיחתו, מתרקמת לה המשך הדרך, בדרכה.

אז כמו שנאמר כאן כבר, העשייה חשובה ובלעדיה הנתיב נשאר הבטחה.
אבל, אין כל צורך לדעת מראש כל חלקיק בה, מספיק לזהות את המקום אליו נשלחת הרגל בשניה הבאה.


וכל מה שנכתב כאן, נכון כנראה, כשיודעים בכלל לאן רוצים להגיע...אבל על-כך בהמשך :-)

בהגשמה, דלית

הכוונה: להיפתח באופן מעצים

לכתוב כאן מבלי להתחשב בדבר.
אפילו לא לעצור לשפוט את זה/לנבור בזה לפני שליחה.
פשוט לכתוב, לתת לביטוי לנבוע, בלי פחד.
לאפשר למילים להיות גשר מאפשר ובלתי-אמצעי אל אמת ואל ניצוץ של חוויה שנע לעד ברטט מתחשל.

ללא חשיבות מיוחדת לניסוח ולגראמר ולקוהרנטיות. פשוט לכתוב.
מאמצת לחיקי בנינוחות מתלמדת את גישת המוכנה להיכשל ולטעות המון ובכיף.
לא מנסה להפיק תוצאה מהודקת ומחושבת ומדגדגת לשכל.
רוצה לגעת בָּאמת, בֵּאמת.


אוהבת את ההזדמנות שמוענקת לי כאן, לשחרר ולשתף בלי עול המחשבות.
נכתוב ונשמע.

בהצלחה יפה שלי.