למה דווקא הגשמה

או מה כל-כך חשוב בלכתוב על הגשמה ולפתוח בלוג על הגשמה.
מה כל הטררם הזה, מילים מתגלשות על המסך ופנימה.

הרי אנחנו ממילא מגשימים דברים כל הזמן. לא?

אז לא בדיוק.
כלומר, כן מגשימים.
אבל לרוב (בעדינות, כי זה די תמיד) לא מתוך בחירה מודעת.
בעצם אין בחירה בכלל.
יותר נכון יהיה לומר שדברים פשוט מתגשמים להם.
השימוש בפועל פסיבי מתאים כאן יותר.

מתרחשים להם דברים ואת חלקם אנחנו מחבבים יותר ורוצים שיישאר וחלקם נדמים כסיוט.
אבל הם פשוט קורים להם. קורים ומתגשמים וקורמים עור וגידים והופכים ממש.
הרבה פעמים לנגד עיננו המשתאות. כיצד קורה הדבר בחיי, ולמה דווקא לי?


האמנות של הגשמה מודעת היא אמנות מלאת הוד ופליאה.
היא יוצרת חיבור בין יכולות טבעיות שונות וביחד הופכת רוח לחומר.
התהליך הוא קסם שכיף להתבונן עליו בהיווצרו, והיוצר משתפר בו עם כל הגשמה נוספת.

בלימודי "אמנות היכולת האנושית" שלי אני לומדת גם הגשמה (בעוד חודש 5 שנים).
אני לומדת את זה במובן המעשי של היכולת הזו.
לא כמו שנלמדת תיאוריה חמודה המהווה נושא חביב לשיחה.
הלימודים שלי מתחילתם ועד סופם הינם לימודים מעשיים.
ארחיב עליהם כאן בודאי בהמשך.

ואותי הגשמה מרתקת.
אולי מהמרתקים שבתחומי הלמידה.
אני חוגגת כל שכלול של יכולת שלי בו.
זו תשוקה שלי.

מגשימנית חותמת בבוקר-טוב, מלא במשאלות וברצונות העומדים להתגשם.